עז' המנוח ממן חביב ז"ל ואח' נ' חאטר ואאל ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב מותו בתאונת דרכים של המנוח ממן חביב ז"ל.

הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובעים והמחלוקת הינה בשאלת גובה נזקי התובעים.

2.המנוח, יליד 25.3.73, מצא מותו בתאונת דרכים מיום 11.5.06. המנוח הותיר אחריו אלמנה, ילידת 7.6.76 (התובעת מס' 2) (להלן "האלמנה"), ובן, יליד 14.5.05 (התובע מס' 3) ( להלן "הבן").

3.כשנתיים לפני מותו החל המנוח לעבוד כטבח במזנון בביה"ח רבקה זיו בצפת (להלן "העסק"). אביו של המנוח קיבל זכיון להפעלת העסק כנכה צה"ל, והוא הופעל כעסק משפחתי.

4.לאלמנה לא היו נתונים אודות מצבו של העסק וכל שיכלה לאמר הוא כי המדובר היה בעסק רווחי, שפרנס מספר משפחות. כן טענה כי התרשמה ממראה עיניה כי לעסק היתה מחזוריות גבוהה והכנסות משמעותיות, רובן במזומן.

5.תלושי השכר של המנוח הצביעו על שכר חודשי של 4,000 ₪. לטענת האלמנה פרט לשכר זה קיבל המנוח הטבות נוספות בכסף ובשווה כסף – בונוסים שהגיעו כדי מחצית שכר במזומן, מצרכי מזון, רכב לרבות הוצאות אחזקתו ואחזקת פלפון. כן טענה כי העסק נשא גם בטיפולי שיניים של המנוח. בסה"כ העריכה האלמנה כי הכנסות המנוח הסתכמו ב- 9,000 ₪.

6.הנתבעים טענו בסיכומים מטעמם כי לא הוכחה כל הכשרה של המנוח בתחום הטבחות . כן טענו כי לא הובאו על ידי האלמנה כל ראיות אודות מצבו של העסק , ובמיוחד לא הובא לעדות מר מיקי ממן, אחיו של המנוח, שעל פי עדות האלמנה ניהל את העסק. כן טענו הנתבעים כי המנוח הותיר אחריו חובות רבים – דבר המלמד כי מצבו הכלכלי לא היה טוב לפני התאונה ולבטח שכרו לא הגיע לסכומים שנטענו על ידי האלמנה.

7.אכן – בכל הנוגע להשתכרותו של המנוח , רב הנסתר על הגלוי. האלמנה העידה במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, כי קיבלה את תלושי השכר של המנוח מאחיו רק לאחר מותו וכי התלושים הינם פיקטיביים ואינם משקפים את הכנסתו האמיתית של המנוח. האלמנה הזמינה לעדות במסגרת הבקשה לתשלום תכוף את אחיו של המנוח , אך לא זכתה לשתוף פעולה והתרשמתי כי אין לזקוף לחובתה את אי העדת בני משפחת המנוח (שעל פי עדותה הטילו עליה חרם) וכי בכל מקרה, לא ניתן היה לעמוד על התמונה האמיתית גם במקרה והיו מגיעים למתן עדות . התרשמתי גם כי עדותה של האלמנה היתה כנה וכי אכן המנוח השתכר, פרט למשכורת , שווה כסף שבא לידי ביטוי במזון, סיגריות, רכב ותשלום הוצאות חריגות.

יחד עם זאת, הערכת האלמנה את השתכרות המנוח נראית לי מוגזמת, במיוחד בשים לב למצבו הכלכלי של המנוח עובר למותו והחובות שרבצו על המשפחה.

8.בנסיבות האמורות אני מעמידה את השתכרותו של המנוח על סכום של 7,000 ₪ נטו.

9.באשר לעבודתה של האלמנה היא העידה כי היא עובדת כמזכירה במשרד אדריכלים וכי לפני התאונה השתכרה 4,000 עד 4,500 ש"ח ואילו לאחר התאונה ירדה בהיקף המשרה (מ- 9 שעות ל- 6.5 שעות) ובהתאם ירדה הכנסתה ל- 3,500 ₪ לחודש.

10.איני מקבלת את טענת הנתבעים בסיכומים, לפיה כבסיס שכרה של האלמנה יש לקחת את ממוצע השתכרותה לפני התאונה ואחריה. האלמנה העידה, ועדותה לא נסתרה (ואף היתה מהימנה עלי) כי בעקבות התאונה ומות בעלה, נאלצה לצמצם את היקף המשרה ואין לזקוף צמצום זה לחובתה . אשר על כן – בסיס שכרה של האלמנה יעמוד על 3,500 ₪.

11.באשר לחישוב גיל התמיכה בבן, איני מקבלת את טענת התובעים לפיה הגיל הממוצע הינו 25 שנה. נקודת המוצא היא כי ילדים סמוכים על שולחן הוריהם עד סיום השירות הצבאי בלבד (וגם אז שעור התמיכה עומד על 1/3 בלבד) ורק במקרים חריגים יעלה גיל הזכאות לתמיכה מעבר לגיל זה. בענייננו – לא הוכיחו התובעים כי עניינם נופל בגדר החריג לכלל ולפיכך יחושב גיל התמיכה עד סיום השירות הצבאי כאמור לעיל.

לאור העקרונות האמורים, אדון להלן בנזקי התובעים:

תביעת העזבון -

12.חישוב הפיצוי בשנים האבודות –

12.1מיום התאונה – 11.5.06 ועד היום ( 1.10.10 ) - 54 חודשים

שווי כל ידה - 5 : ( 7,000 + 3,500) = 2,100 ₪

הפיצוי – 54 X ( 2,100 - 7,000 ) = 264,600 ₪